<h1>או"ז הלכ' נדה סימן ש"נ</h1>
<h2>דף נז:</h2>
מתני' ראתה על חלוקה מחגור ולמטה טמאה מחגור ולמעלה טהורה. פירשב"ם מחגור ולמטה ל"ש צדדין כולי' כנגד בית התורפה וכן חגור עד התורפה נמי טמאה אע"פ שחגור למעלה מבית התורפה משום דזימנין כופפת את ראשה וגופה לקרקע ומדלי דם ונפיק מן המקור וסליק עד החגור אבל מן החגור ולמעלה דכולי האי לא סליק דם משום כפיפה והטיה. וטעמא לאו משום חגור הוא שלא יוכל דם לעבור בין חגור לבשר דה"ה לאשה שאינה חגורה, אלא עד מקום חגור שיערו חכמים דסליק דם למעלה מבית התורפה על ידי כפיפה והטיה וטפי לא וטהורה ואע"פ שאין לה במה לתלות עכ"ל. והא דאמר מחגור ולמטה טמאה דוקא שלא עברה בשוק של טבחים אבל עברה בשוק של טבחים אפילו למטה מחגורה טהורה כדאמר בגמרא אמר מר על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על חלוק' ספק טמא ספק טהור טהור היכי דמי אילימא מחגור ולמט' כו' עד איבעית אימא מחגור ולמטה כגון דעברה בשוק של טבחים על בשרה מגופה אתא דאי תימא דמעלמא אתא על חלוקה איבע"ל לאשתכוחי על חלוקה מעלמא אתא דאי תימא מגופה אתא על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי. הא למדת דהיכא דעברה בשוק של טבחים אפילו מחגור ולמטה טהורה והיכא שזקפה לעצמה לאחוריה אפי' נמצא על בשרה מחגור ולמעלה טמאה כאידך לישנא דמסיק ואיב' אימ' מחגורה ולמעל' כגון שמצאה על בשרה מגופ' אתי דאי מעלמא על חלוק' איבעי לי' לאשכוחי דהלכ' כשני הלשונות הואיל ששניהם אמת ואינם סותרים זה את זה.
